רש"ש על ראש השנה כ״ה

1 במשנה ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו ל"נ והוא ליל ל"א כפרש"י לעיל ס"ד כב וכ"נ מפרש"י כאן וקבלן ר"ג. משמע דקיבלן אחר ליל עיבורו היינו ביום ל"א לקדש למפרע את יום הל'. ומזה אולי יצא לו להרמב"ם מש"כ בפ"ג מהל' קה"ח הל' י"ו ט"ו דמקדשין למפרע אפי' אחר ד' או ה' ימים. אך יש לדחוק דוקבלן ר"ג היינו קודם ליל עיבורו. אולם יש ראיה מלעיל כ"ד מעובר איצטריכא ליה כו' ופרש"י ואי תנא ה"ז מתקדש למחר ה"א לעולם מיומא קמא מתקנין מועדותיה והיינו דמתקדש למפרע. ולהט"א לקמן ברפ"ג אישתמיט במחכ"ת דברי הרמב"ם הללו וחדושי הרשב"א שם:

2 גמרא פעמים שבא בארוכה כו'. עתוי"ט. ומש"כ אי אפשר כו' בכמו ב' ימים כו' שכמו כו' בכמו יום כן כו' בכמו יום. תימה שהרי לעיל כ ב אר"נ כ"ד שעי מיכסי סיהרא לדידן שית מעתיקא וי"ח מחדתי ולדידהו כו' ע"ש. ודע שבציוריו יש ט"ס וצ"ל ציון ו' מימין בצד מזרח וז' למטה בצד דרום. ומש"כ בסה"ד ול"א שטעו בראיה של ליל שלשים תירץ הרמב"ם כו'. לכאורה כיון שלפי חשבון ר"ג היה ראוי שתראה אז באותה הלילה כמש"כ הרמב"ם בעצמו א"כ ודאי בשחרית היה ראיה מוטעת ועלח"מ שם. ובמאור כתב ב' הטעמים:

3 שם שמש הוא דידע מבואו כו'. נראה דדריש ידע דכאן מלשון קביעות כמש"כ במגילה ג בס"ד שם ודרשוהו לפועל יוצא ור"ל שהי"ת קבע מבואו והלוכו דהשמש :

4 גמ' שם ת"ר פ"א נתקשרו שמים כו' בכ"ט לחדש כו'. בפי' הרמב"ם ובהרע"ב אחריו הגי' בכ"ז. ונראה דלזה כיון רש"י בד"ה ונראית לאפוקי מגירסתם. ואולי חסר בתחלתו ה"ג. ודלא כס"א שמחקוהו לגמרי:

5 גמ' שם עקיבא ניחמתני ניחמתני. כה"ג בשלהי מכות:

6 רש"י ד"ה שידעו שלא קידשו. שאין מספידין ביו"ט. משמע דמפרש שהיה בתשרי. ול"י מה דחקו לזה דהלא גם ר"ח דעלמא אסור בהספד. וכן משמע מלשון כסבורין העם לומר ראש חדש ולא אמר ר"ה:

7 גמרא שאפי' קל שבקלים כו'. כצ"ל:

8 גמ' שם הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו. פי' דאפי' יש חכמים גדולים יותר מהשופט אין לך לילך אצלם אלא דוקא אל השופט. ותדע דעיקר מטרת הכתוב אל תיבת השופט לא אל אשר יהיה בימים ההם דוקא:

9 במשנה בהרע"ב ומיהו אם ליל שלשים כו'. מבואר מדבריו שאם ראוהו ביום כ"ט יכולין לקדש מיד את יום המחרת ויותר מבואר כן בהרמב"ם בפירושו ובחבורו. ועיין בהרלב"ח ובתוי"ט שנראה מדבריהם שד"ז מבואר בגמרא כאן. ואנכי אינני רואה הכרע לזה בגמרא ועט"א:

10 משנה שם ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו השנים כו'. נראה דמאי שאמר כאן השנים בה"א ולא כן בבבא הקודמת הוא כלפי שאמר ויושיבו מחבריהם דהיינו אחרים שלא היו במעמד הראיה לכן קאמר הכא השנים ר"ל מאותן הנזכרים אשר ראו. והתוי"ט נדחק בזה. אכן בפיסקא שבגמרא הגי' שנים בלא ה':

11 גמרא סד"א כו' ומקודש מקודש כג"ד כו'. לפי מה שדקדק הט"א במשנה דאינו מעכב רק קריאת מקודש פ"א שאומר הראש ב"ד אבל עניית העם מקודש מקודש א"מ לא הל"ל הכא רק פ"א מקודש:

12 תד"ה ראוהו. ב"ד של כ"ג. כ"ג מאי עבידתייהו הכא הלא קה"ח אינו אלא בב"ד הגדול עי' פרש"י לקמן ל ד"ה ובר"ה לא היו תוקעין וכדאיתא לעיל כב עדות זו תהא מסורה לכם :

13 תוס' שם ד"ה לא תהא. אמרינן הכי בפרק החובל. כצ"ל וכן הוא ברש"א: